ברנד נ' אי אור ביטחון בע"מ ואח'

1.ביום 12.8.10 הגיש התובע כנגד הנתבעת תביעה לתשלום שכ"ע לחודשים 12/09 – 1/10 (378 ₪), ש"נ (5 שעות בסך 157.5 ₪), חופשה (יומיים בסך 262 ₪) נסיעות והודעה מוקדמת (154 ₪ + 1,134 ₪), שונות + הוצאות (320 ₪ +1000 ₪) והכל בצירוף הלנה.

עוד טען כי שכרו שולם חלקית ב- 5.10.

2.הנתבעת בהגנתה הכחישה הנטען, טענה כי התובע הועסק באמצעותה כשומר אצל לקוח וכי עבד בדצמבר כ- 7 ימים ובינואר כ- 11 יום, בשכר שעתי, גרם נזקים ופגיעה במוניטין שלה, אחר מספר פעמים, חדל להגיע לעבודתו ואף נטש עמדתו. התובע התפטר מעבודתו ואף שנדרש להגיע למשרדיה ע"מ למלא ט' 101, להחזיר ציוד ולקבל שכרו – סרב.

משנתקבל (11/3/10) מכתב מב"כ התובע ומשהוברר מב"כ התובע כי יש לפנות אליו ישירות – נשלח לו שיק לשכר ינואר ודמי חופשה שולמו לו, בקיזוז הציוד שלא החזיר.

הצדדים הגיעו להסכמה לאחר הגשת התביעה, ולכיסוי דרישתו לשכר עבודה, שכר ש"נ, נסיעות, ציוד (שנוכה משכרו) ובהתאם, שילמה לו הנתבעת 1,000 ₪ ב 21/9/10.

כך סוכם בהסכם הפשרה כי התובע ימשוך תביעתו. חרף כך המשיך התובע בהטרדת הנתבעת וב"כ.

3.דיון שנקבע בפני כבוד השופטת נ. רות ליום 2/5/11 נדחה לבקשת התובע ליום 2/1/12. משהועבר למותב זה נקבע ליום 11/10/11. התובע העיד בפנינו והנתבעת לא הציגה עדויות מטעמה.

4.להכרעתנו –

א.אין חולק כי התובע עבד כטענת הנתבעת בחודשים דצמבר 2009 - ינואר 2010 בהיקף שטענה הנתבעת, כעולה גם מדו"חות הנוכחות שהגישה.

אין חולק גם כי שולם לו השכר המגיע כאמור, כעולה מתלושי השכר שצירפה.

אין חולק גם, כעולה מנספח ז', ח' להגנה, כי שכר ינואר שולם רק במאי 2010, כטענת התובע.

עולה מתלושי השכר שצורפו כי תואמים הם לשעות העבודה שבדיווחי הנוכחות (לשעות רגילות ולשעות נוספות).

בפועל, התובע בעדותו טען כי קיבל מלוא התשלום הנתבע, הגם באחור (באוקטובר) ומשכך, עתר (רק) להלנה על כל תביעתו וליתרת חופשה, שלטענתו לא שולמה.

ב."הסכם פשרה" לא ממש הוכח בפנינו.

בפועל, אין חולק כי הנתבעת כך סברה, כך טענה, אך לא השכילה לחתום על הסכם פשרה המסיים הסכסוך/המחלוקת בין הצדדים באופן המייתר התביעה שבפנינו.

נעיר כי "קשה" היה להתרשם מעדות התובע לפרטים, קרי: התובע טען כללית ועקרונית וכל שהובן מדבריו הוא כי קיבל כל רכיבי התביעה למעט 1/2 1 יום חופשה.

שוכנענו, ומעדות התובע, כי קבלת 1,000 ₪ הנטענים ע"י הנתבעת (מעבר לטענתו שבתביעה כי קיבל אף במאי), תואמת טענת הנתבעת כי קיבל כך עפ"י הסכמה שהושגה (הגם, שכאמור, לא הוכח "הסכם פשרה"/ הסכם לסלוק התביעה)!

עוד ראוי לציין כי התובע ש"הקפיד" לחזור כל העת על זכותו להלנה, על כי לא קיבל הלנה, על כי עומד הוא על תביעתו להלנה (גם ברכיבים בהם אין חולק כי אין הלנה), או כי על ביה"ד לחייב בהלנה ע"מ למנוע מעצמו דיונים וע"מ להרתיע מעסיקים.

– למעשה אישר (וכאמור כך שוכנענו) כי עפ"י הסכמה שהושגה ע"י הנתבעת ונציגיו (עו"ד ברק ואח"כ ש.י.ל.) שילמה לו הנתבעת את המגיע לו, את הסכומים שתבע (למעט, כאמור הלנה שתקבע בפנינו).